מעודכן 5 אפריל 2023

חוקת מדינת ישראל – עם הארות

הקדמה

הקדמת חוקה היא הכרזת נימוקים וכוונות. האם יש לכולנו בישראל כוונות זהות? לדעתי, חייבים למצוא אותם ולהתחייב להם. בחוקה, ההקדמה היא ככה:

ארץ ישראל היא מולדתו ומורשתו של העם היהודי. מדינת ישראל היא הישות הריבונית של העם היהודי בארצו. ממשלת מדינת ישראל קיימת על מנת לשרת את אזרחי המדינה ולהגן עליהם, גם היהודים שבה וגם בני עמים אחרים אשר קיבלו על עצמם לקשור את גורלם לגורל העם היהודי. כל כחה של ממשלת מדינת ישראל נובע רק מכחם של אזרחי המדינה. לשם כך, ועל מנת לספק לאזרחי המדינה משילות נאותה, הגדרנו את צורת ממשלת ישראל, על כל כוחותיה ועל כל מגבלותיה, כדלקמן:

יש כאלו שיגידו שזאת יותר מידי יהודי. יש אחרים שיתלוננו שלא מוזכר בה שם ה', אשר נתן לנו את ארץ ישראל. אך ברור שמה שכתוב פה היא האמת הפשוטה. ארץ ישראל אכן היא מולדתנו ומורשתנו. ואכן הסיבה היחידה שנוסדה המדינה היתה לבטא את ריבונותנו פה.

אך חשוב לציין שתפקידת הממשלה הוא לשרת, ולא למשול. ושהסיבה היחידה שלממשלה יש כח לכפות עלינו או לעשות פעולה כלשהי, היא שהסכמנו לכך. מדובר על החוזה החברתי.

על אף שבעלי הבית של ארץ ישראל הם העם היהודי, בעלי הבית של מדינת ישראל חייבים להיות האזרחים, גם אלו שאינם יהודים. עלינו להחליט מי יכול להיות אזרח, אבל ברגע שבן אדם הופך לאזרח, הוא הופך להיות חלק מבעלי הבית של המדינה.

פרק א' – אזרחות והזכות לבחור ולהיבחר

אם האזרחים הם בעלי הבית פה, אנחנו חייבים לקבוע מי הוא אזרח. זה דבר שלא חייב להיות מוגדר בחוקה, אלא בחוק. וחשוב שאף אזרח יכול להפסיד את אזרחותו בגלל שינוי בחוק זה. מה שנקרא "סעיף סבא".

  1. תנאי תושבות ואזרחות במדינת ישראל ייקבעו על פי חוק.
  2. אזרח לא יפסיד את אזרחותו מחמת שינוי כלשהו בתנאים אלו.
  3. והנה הגענו לדבר שיישמע מהפכני. יש במדינת ישראל כל מיני זרמים ומגזרים. יש חרדים שתומכים במדינת ישראל, ויש גם חרדים שלא מכירים כלל במדינת ישראל. יש ערבים שתומכים במדינת ישראל, ויש גם ערבים ששונאים את מדינת ישראל ורוצים ברעתה. יש שמאלנים שתומכים במדינת ישראל כמדינה יהודית, ויש גם חילונים ששואפים למדינת כל אזרחיה או מדינה דו-לאומית.

    אין ספק שלכל אזרח ולכל תושב מגיע אותם זכויות האדם. הגנה מפני אלימות, מפני גניבה ורמאות, או במילים אחרות, הזכות לחיים, לחירות, ולרדיפת האושר.

    אך האם הזכות להשפיע על עתידה של המדינה היא אכן זכות אדם? יש מקום לטעון שזכות ההצבעה לממשלה הלאומית צריכה להינתן רק למי שהתחייב למדינה. למי ששירת את המדינה בצורה מוכרת. לא מדובר בהסרת זכות הצבעה מאף אחד, אלא לשינוי שיחול מרגע אשרור החוקה והלאה.

  4. רק אזרח אשר מילא שירות בצבא הגנה לישראל או שירות לאומי מקביל אשר ייקבע על פי חוק יהיה זכאי לבחור בבחירות לאומיות, ורק אזרח בוחר אשר מלאו לו חמש שנים כאזרח מדינת ישראל יהיה זכאי להיבחר בבחירות לאומיות.
  5. אזרח בוחר לא יפסיד את זכותו לבחור ולהיבחר מחמת שינוי כלשהו בהגדרת שירות הלאומי או מחמת אשרור החוקה.
  6. לא יהיה הבדל בחוק בין אזרח רגיל לאזרח בוחר מעבר לזכות לבחור ולהיבחר בבחירות לאומיות.

השינוי הזה יקל על מספר וויכוחים פוליטיים במדינת ישראל. בין היתר:

  • יש ויכוח על סיפוח שטחי יהודה ושומרון. ויכוח זה, במקרים רבים, אינו מבוסס על שאלות של בטחון וצדק, או לא עליהם בלבד, אלא על חשש שהתאזרחות של מאות אלפי תושבים אוינים יכול להביא את מדינת ישראל לסופה בקלפי.
  • יש ויכוח על שירות החרדים בצבא. בין הסיבות לויכוח זה הוא הסתייגות מהתרבות השונה בצה"ל ופחד מהשפעתה בצעיריהם.
  • יש ויכוח גם לגבי גיוס אוניברסלי לצה"ל. בתקופה המודרני, צה"ל זקוק יותר ויותר לחיילים מקצועים, בעלי הכשרה ממוקדת, ולא כל כך לג'ובניקים. הרעיון של "צבא העם" שבאמצעותו ניתן ליצור תרבות וחברה מאוחדים כבר אינו בראש סדר העדיפויות, ויש לו אפילו טעם לפגם. מטרת כוחות הבטחון היא להגן על המדינה ולספק הרתעה מפני פעולות תוקפנות מבחוץ.

אפשר להפוך את המושג "שירות לאומי" מתופעה הקיימת לרוב אצל בחורות דתיות לדבר נפוץ ושגרתי.

פרק ב' – בעלי משימות בממשלה

לאחר שהגדרנו עבור מי הממשלה, צריכים גם להגדיר מי יתפקד בה.

  1. ממשלת ישראל תהיה מורכבת מנבחרים ומנויים.
  2. נבחרי הממשלה יהיו ראש הממשלה, סגן ראש הממשלה, נציגים, וצירים.
  3. מנויי הממשלה יהיו שופטי בית משפט העליון, שרים של ראש הממשלה, ומנהלי מוסדות ממשלתיות למיניהן.
  4. פשוט להדגיש שנבחרים הם נבחרים ישירים של הציבור, ושמנויים הם מנויים (ומאושררים, כפי שנראה) על ידי הנבחרים הישירים של הציבור. מוסדות ממשלתיות יכללו מה שהיום נקראים מוסדות, מנהלים, מכונים, וארגונים כמו בנק ישראל.

  5. לא ייבחר נציג שטרם מלאו לו עשרים וחמש שנה.
  6. לא ייבחר ציר שטרם מלאו לו שלושים שנה.
  7. לא ייבחר ראש ממשלה או סגן ראש ממשלה שטרם מלאו לו ארבעים שנה.
  8. לא ימונה שר או מנהל מוסד שטרם מלאו לו שלושים שנה.
  9. לא ימונה שופט לבית משפט העליון שטרם מלאו לו ארבעים שנה.
  10. בחירות לאומיות תתקיימו כל שנה זוגית ביום השלישי הראשון לחודש כסלו, והנבחרים יישבעו ויחליפו את קודמיהם ביום הראשון הראשון לחודש טבת הבא לאחריו.
  11. כל בעל משימה בממשלה, קודם התחלתו במשרה, יישבע או יצהיר נאמנות למדינת ישראל כפי שהוגדר בחוקה הזאת ומחוייבות לפעול על פי החוקה הזאת.
  12. בעל משימה בממשלה לא יהיה בעל כל משימה אחרת בממשלה באותו זמן.
  13. כאן, אנחנו מפרידים באופן מוחלט בין שלוש הרשויות. זה חשוב מאוד, כי כל רשות אמור לכבול במידה את ידי האחרים. אין ולא יכול להיות קבוצה בממשלה ללא מגבלות וללא מחוייבות לציבור.

  14. בתהליכים משפטיים, בעל משימה בממשלה יהיה רשאי להיעזר בייצוג משפטי שיבחר.
  15. היום, רק היועץ המשפטי לממשלה רשאי לייצג שר או ראש הממשלה, ואם יחליט שלא להציג הגנה, אין לשר או לראש הממשלה כוח להתגונן.

פרק ג' – הרשות המחוקקת

לפני שנתחיל לתאר את הפרטים של הרשות המחוקקת, כדאי לעצור ולציין מה הן הכוונות.

ברפובליקה, המחוקקים קובעים את החוק. אי אפשר להדגיש יותר מדי כמה כח יש בזה. רק המחוקקים קובעים את החוק. רשות המבצעת אינה יכולה לקבוע חוקים, אלא לבצע אותם. רשות השופטת אינה יכולה לקבוע חוקים, אלא להכריע דברים לפי החוקים, ולפי החוקה. כח עצום יש למחוקקים. ולכן, אנחנו חייבים, במילים של דוד בן-גוריון, לכבול את ידיהם כמה שיותר, אך להשאיר להם דרך לפעול.

בסוף ההארות, אתאר את כל הבלמים וכל האיזונים בין הרשויות. פה רק אציין שפילוג המחוקקים לשני בתים יקשה על המחוקקים לחוקק חוקים באופן שרירותי.

בארצות הברית, יש להם שני בתי מחוקקים, אך ההבדל ביניהם שונה מההבדל בין שני בתי המחוקקים בחוקה הזאת. ארצות הברית התחילה כברית-עם בין מדינות שונות עם אוכלוסיות שונות בעלות תרבויות שונות ועיקרים שונים. לכל מדינה היה ראש הממשלה שלה, שנקרא מושל, ולכל מדינה היתה ממשלה משל עצמה. הממשלה הפדרלית נוסד על מנת לסדר עניינים בין-מדינתיים ולהציג את ברית המדינות לעמים אחרים. ולכן, קבעו שני בתי מחוקקים: האחד שייצג את המדינות עצמם (הסנט), ואחד שייציג את אזרחי המדינות (בית הנציגים).

אנחנו במצב שונה לגמרי. אמנם יש תועלת בשני בתי מחוקקים, אך אנחנו מדינה אחת. ההפרדה שמוצעת בחוקה הזאת היא איפוא בין נציגים שייצגו רק אזרחים באיזורים מסויימים לבין נציגים שייצגו את כלל האוכלוסיה. שני הסוגים של נציג יגשמו שני גישות שונות. האחת, ליצור מצב שנציגים מסויימים יהיו נציגים של אוכלוסיות קטנות יותר מכלל האזרחים הבוחרים. והשנייה, ליצור כעין שוק רעיונות.

חברי בית הצירים ייבחרו מארבעים איזורים שונים במדינה, ויהיו מחוייבים לטובת האוכלוסיה הספציפית של כל אחד ואחד מהם. חברי בית הנציגים ייבחרו על ידי כלל ציבור הבוחרים, וכל אחד מהם יהווה כעין מפלגה של חבר אחד.

בשמיעה ראשונה, יכול להיות שזה יפתיע. הרי קבענו אחוז חסימה דווקא למנוע תופעת מפלגות קטנות בכנסת. אך תזכרו שזה היה נחוץ (אם היה נחוץ) רק בגלל השיטה הפרליאמנטרית. כאשר יש צורך להרכיב ממשלה על מנת לתפקד, מפלגות קטנות מקשות על ההרכבה, ומקבלות משקל גדול יותר ממה שמוצדק לפי הקולות שקיבלו.

בשיטה החדשה, ראש הממשלה יכול להתחיל לתפקד בלי הרכבת קואליציה. אם כן, חברי בית הנציגים יוכלו לעשות "קואליציות רעיוניות" בכל נושא אחר. אפשר לראות את זה על ידי דוגמה של "בית נציגים" עם עשרה חברים: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, שרה, רבקה, רחל, לאה, ומרים. הנה מספר שאלות והעמדות שלהם:

 
אהברם
יצחק
יעקב
יוסף
משה
שרה
רבקה
רחל
לאה
מרים
רכבת מהירה ירושלים-חיפה * * * * * *
גוש יישובים חדש בצפון הנגב * * * * * *
שינוי שיטת מיסוי ל"מס הגון" * * * *
אי מלאכותי על חוף תל אביב * * *
תעלה מים המלח עד לים סוף * * * * *
אמנת שלום עם איראן * * * * *

בהצבעה, רכבת מהירה ירושלים-חיפה ינצח עם 6 קולות. כנ"ל עם גוש יישובים בנגב. שינוי שיטת המיסוי ואי מלאכותי ייכשלו, 6-4, 7-3. והתעלה והאמנה יעלו בתיקו. היום, בשיטת המפלגות, אין כזאת גמישות. משמעת קוליציונית, ויותר מזה, משמעת מפלגתית, ימנוע אותה. יעקב, בדוגמה, יצביע פעם עם אברהם ופעם נגדו. כל מי שייבחר לבית הנציגים ייבחר על פי העמדות שלו. הציבור הישראלי לא נופלת בקלות ל-8-10 קבוצות רעיוניות, אז למה שנציגיהם יהיו מוגבלים לקבוצת רעיונית אחת?

לשם איור חד יותר, מי שתומך בחלקים של מצע עוצמה יהודית וחלקים של מצע מרצ, לדוגמה, ויש כאלו, חייבים היום להתפשר באופן חמור. הסיכוי הגבוה יותר למצוא נציג שישקף את רוב גדול של עמדותיו של הבוחר הוא דבר רצוי ביותר. דמקרטי ביותר.

  1. כח החקיקה יהיה בידי הכנסת, אשר תורכב מבית הנציגים ובית הצירים.
  2. בית הנציגים:
    1. בבית הנציגים ישבו מאה נציגים, אשר ייבחרו כל שנתיים לתקופה של שנתיים על פי הצבעה כללית של כלל האזרחים הבוחרים. מאה המועמדים אשר יקבלו את מספר הקולות הגבוה יכהנו כנציגים. במקרה שיפול תיקו במספר המאה, כל מועמד שקיבל את מספר הקולות הזה יכהן, גם אם כתוצאה מכך יהיו יותר ממאה נציגים.
    2. לכל נציג יהיה קול אחד שווה בבית הנציגים.
    3. הנציגים יבחרו מבין עצמם בעלי משימות להם הם זקוקים, וביניהם דובר בית הנציגים.
    4. מת או הודח או התפטר נציג כך שמספר הנציגים ירד ממאה, המועמד שקיבל מספר הקולות הגבוה הבא בבחירות האחרונות יחליף אותו, ואם יהיו יותר ממועמד אחד שקיבל את מספר הקולות הזה, כולם יכהנו, גם אם כתוצאה מכך יהיו יותר ממאה נציגים. ואם לא נשארים מועמדים, הכסא יישאר ריק עד לבחירות הבאות.
    5. לבית הנציגים יהיה הכח הבלעדי של האשמת בעל משימה ברשות המבצעת או רשות השופטת.
    6. בית הנציגים יכול לפעול בנוכחות הפיזית או הוורטואלית של לפחות חצי ממספר הנציגים. מותר אם זאת לבית הנציגים לדון בנושא גם ללא מניין זה, ואלו יכולים לדרוש את נוכחות האחרים להצבעה ולהעניש את מי שלא יופיע.
    7. הנציגים ישפטו את עצמם על פי הנוהלים שיקבעו, ויעניש נציגים שלא יצייתו לנוהלים ההם, ורשאים להדיח נציג על פי הצבעת שני שליש כל הנציגים.
    8. לא ייבחר איש להיות נציג יותר משש פעמים.
  3. בית הצירים:
    1. כל עשר שנים, המדינה תחולק לארבעים חלקאות שוות, ככל שאפשר בלי לחלק שכונות, במספר אזרחים בוחרים. כל אזרח בוחר יוודע לאיזו חלקה הוא שייך, ובמקרה של שינוי מען, יוודע לאיזו חלקה הוא עבר.
    2. שיטת הקו-הישר-הקצר הוצע בארצות הברית על מנת למנוע את התופעה של הטיה בקביעת מחוזות בחירה (באנגלית: Jerrymandering), בה בעלי אינטרס פוליטיים קובעים את גבולות איזורי ההצבעה לטובת מפלגתם. השיטה מוסברת באתר https://rangevoting.org/SSArecursive.txt ובקיצור, מחלקים את האיזור (במקרה שלנו, כל המדינה, כולל שטחי יהודה ושמרון אשר אזרחים בוחרים גרים שם) על ידי הקו הישר הקצר שאפשר לצייר שישאיר, ככל שאפשר, מספר בוחרים שווים בשני צדי הקו. אם נשתמש בייצוג לפי חלקאות, לא נביא יחד עם זה את החלשות החמורה שבשיטה.

      ואכן, מספר הבוחרים בכל חלקה לא יישאר שווה למשך עשר שנים, אך לחשב חלקאות מחדש באופן קבוע יקשה על כולנו, ופעם בכל עשור יספיק לנו.

    3. בוחרי כל חלקה יבחרו מתוך עצמם שני צירים, אשר תקופת כהונתם תהיה שש שנים.
    4. לאחר בחירת כל שמונים צירים בפעם הראשונה, ולאחר שיישבעו, הם יחולקו לשלוש כתות של עשרים ושבע, עשרים ושבע, ועשרים ושש. שני הצירים מאותה החלקה לא יהיו באותה הכת. צירי הכת הראשונה יכהנו רק שנתיים וצירי הכת השנייה יכהנו רק ארבע שנים, כך ששליש מכל הצירים ייבחרו כל שנתיים.
    5. לכל ציר יהיה קול אחד שווה בבית הצירים.
    6. מת או הודח או התפטר ציר, החלקה ממנה הוא נבחר תערוך הצבעה מיוחדת על מנת לבחור את מחליפו.
    7. סגן ראש הממשלה יכהן כנשיא בית הצירים, ולא יהיה לו קול כי אם במקרה של תיקו.
    8. הצירים יבחרו מבין עצמם בעלי משימות להם הם זקוקים, וביניהם נשיא מחליף לעתים שסגן ראש הממשלה לא יהיה נוכח במושב בית הצירים.
    9. לבית הצירים יהיה הכח הבלעדי לשפוט בעלי משימה ברשות המבצעת ורשות השופטת אשר הואשמו על ידי בית הנציגים, ואם ראש הממשלה יעבור משפט כזה, השופט הראשי של בית המשפט העליון ינהל את התהליכים.
    10. בעל משימה מואשם אשר יורשע על ידי בית הצירים, בית הצירים מוסמך להסירו ממשרתו ו/או למנוע ממנו הזכות להיבחר לתפקיד כלשהו בממשלה, לזמן מוגבל או לצמיתות.
    11. בית הצירים יכול לפעול בנוכחות הפיזית או הוורטואלית של לפחות חצי מספר הצירים. מותר אם זאת לבית הצירים לדון בנושא גם ללא מניין זה, ואלו יכולים לדרוש את נכחות האחרים להצבעה ולהעניש את מי שלא יופיע.
    12. לבית הצירים תהיה סמכות להזמין כל מנוי ראש הממשלה להופיע בפניהם לענות על שאלות גם טרם אשרורו וגם לאחר אשרורו.
    13. הצירים ישפטו את עצמם על פי הנוהלים שיקבעו, ויעניש צירים שלא יצייתו לנוהלים ההם, ורשאים להדיח ציר על פי הצבעה של שני שליש כל הצירים.
    14. לא ייבחר איש להיות ציר יותר מפעמים.
  4. אופן החקיקה:
    1. הצעת חוק תדרוש הצבעת אישור על ידי גם בית הנציגים וגם בית הצירים.
    2. רק בית הנציגים יכול להציע חוק הכולל גביית כספים מהציבור, הן על ידי מיסוי, הן על ידי העלה באספקת הכספים, הן במכסים, הן בכל צורה אחרת. מותר, אם זאת, לבית הצירים להוסיף תיקונים להצעת החוק שהוצע על ידי הבית השני כמו בכל הצעת חוק אחרת.
    3. נציג או ציר שקיבל בתקופתו כבעל משימה בממשלה תשלום או מתת כלשהו מגורם שעלול להרוויח או להפסיד מהצעת החוק, אסור לא להצביע או בעד או נגד החוק, ואם יימצא לאחר מכן שהיה אסור לו להצביע והצביע בכל זאת, הקול שלו בהצבעה יימחק למפרע, גם אם על ידי כך יבוטל או יעבור החוק.
    4. בין הבעיות החמורות בממשלות בכל העולם היא שוחד. שוחד אינו רק תופעה של העברת כסף עבור החלטה או פעולה מסויימת. היא גם קבלת טובות ומתנות. לפעמים, חברה יטיס איש ממשלה למקום נחמד עבור פגישה, ואם הוא יהנה מהנסיעה, זה נחשב כעין "תופעת לוואי". שיטת ממשלה נקייה חייבת למנוע את התופעה הזאת ככל האפשר, גם במחיר של הגזמה.

    5. הצעת חוק שזכתה בהצבעת אישור של שני בתי הכנסת תועבר לראש הממשלה לחתימה. אם יחתום, הרי זה חוק.
    6. לא הסכים ראש הממשלה לחתום, יחזיר את הצעת החוק לבית ממנו הוצעה בראשונה עם נימוקיו מדוע לא חתם. אי ההסכמה והנימוקים יירשמו בפרוטוקול של הבית המציע. אם יחליטו חברי הבית המציע לאשר שוב את הצעת החוק בהצבעה של שני שליש, הצעת החוק תועבר לבית השני יחד עם נימוקי סירוב ראש הממשלה לחתום. אם הבית השני גם מאשר את הצעת החוק בהצבעה של שני שליש, הרי זה חוק.
    7. לא החזיר ולא חתם ראש הממשלה תוך עשרה ימים מקבלתו את הצעת החוק (לא כולל שבתות וחגי ישראל) הרי זה חוק, אלא אם כן היה נמנע מלהחזירה על ידי סגירת מושב בתי הכנסת.
    8. הצעת חוק תכלול רק נושא אחד ולכל הפחות שלושת החלקים האלה:
      1. הקדמה, המנמק את הצעת החוק ואת מטרותיה, עם הסבר מדוע לא היתה מועברת בעבר ומדוע יש צורך לה עכשיו. הקדמה זו תיחשב חלק בלתי נפרד מהחוק ובתי משפט יקחו אותה בחשבון בהחלטותיהם.
      2. תוכן החוק.
      3. הערכה, שתוכן על ידי נציג האוצר, מהי העלות הצפויה של החוק ומאין יבואו הכספים.
    9. לא תעבור הצעת חוק להצבעה אלא לאחר שפורסמה ברבים שלושים יום. פרסום זה ייעשה בכל דרך האפשרית על מנת שכל הציבור יהיה מודע לתוכנה. דרך קישור לכל ציר ונציג תפורסם גם כן על מנת לאפשר גילוי רצון העם לפני ההצבעה.
    10. בכל הצבעה בכנסת, יירשם מי הצביעה בעד ונגד ומי נמנע מלהצביע ומי נעדר בפרוטוקול של הבית בו התקיימה ההצבעה אלא אם כן יחליט הבית ההוא שתוכן הדברים דורש סודיות. פרוטוקולים של בתי הכנסת יהיו חשופים לציבור.
    11. לא יוצע חוק למפרע.
    12. לא יוצע חוק המכוונת אל בן אדם מסויים או אל קבוצה מסויימת.
    13. חוק שסותר אחד מפרטי החוקה הזאת יהיה מבוטל מאליו.
  5. כוחות:
    1. הכנסת תהיה מוסמך:
      1. לעודד ולסייע לעליית יהודים.
      2. לתת ביטוי לאופי היהודי של המדינה.
      3. לקבוע את כללי התאזרחות.
      4. לגייס צבא ולתמוך בו.
      5. להגדיר ודאוג לשירות לאומי חלופי לצבא לפי הצורך.
      6. לקבוע כללים לממשלה ולצבא.
      7. להכריז על מצב מלחמה.
      8. לדכא התקוממויות ולהדוף פלישות.
      9. להטיל ולגבות מסים, חובות, מטלות, מכסים ובולים.
      10. לשלם את החובות ולדאוג להגנת ולרווחה הכללית של מדינת ישראל.
      11. ללוות כסף על האשראי של מדינת ישראל.
      12. להטביע כסף, ולווסת את הערך שלו.
      13. להעניש על זיוף ניירות הערך והמטבע הנוכחי של מדינת ישראל.
      14. להסדיר את המסחר עם מדינות זרות.
      15. לקבוע את כללי פשיטת הרגל.
      16. לתקן את תקן המשקלים והמידות.
      17. לדאוג לחינוך הילדים.
      18. לדאוג לתשתית הלאומית.
      19. לקדם את התקדמות המדע והאמנויות השימושיות על ידי הבטחת זמנים מוגבלים לסופרים וממציאים את זכות בלעדית לכתבים ותגליות שלהם בהתאמה.
      20. להקים בתי דין נחותים מבית משפט העליון.
      21. למנוע הפליה בלתי סבירה נגד קבוצות או יחידים.
      22. לחוקק את כל החוקים שיהיו נחוצים וראויים לביצוע הסמכויות האמורות וכל השאר סמכויות הנתונות על פי חוקה זו לממשלת ישראל, או בכל מחלקה או פקיד שלה.

      הרשימה הזאת היא מה שנקרא "סמכויות ממומנות". כלומר, אין לכנסת זכות לפעול מחוצה להן. אם יש עילה לפעול אחרת, הכנסת תצטרך להציע תיקון חוקה שיאשר את הוספת הסמכות. חובה לזכור תמיד שכפי שאמר דוד בין גוריון, "חוקה תכבול את ידי המחוקק", ושהממשלה פועלת רק מכוח הסכמת העם.

    2. לא יימשכו כספים מהאוצר, אלא בעקבות הקצאות שתיעשו על פי חוק, ויפורסם מדי פעם, אך לא פחות מפעם בשנה, דין וחשבון רגיל על התקבולים וההוצאות של כל כספי הציבור.
    3. לא תשלם הכנסת כספים למתמודדים בבחירות.
    4. כולנו זוכרים את תקופת ארבע הבחירות ברציפות. היו במשבר הזה שני מיני נזקים. האחד היה הנזק למשילות ולאמונת הציבור בממשלתה. והרי היא סיבה עיקרית לאימוץ חוקה למדינת ישראל. אך הנזק השני היה כספי. לפי מה שדווח לנו, עלות כל סיבוב של בחירות עבר חמש מאות מליון שקלים. כלומר, חצי מליארד.

      איך יכול להיות שבחירות במדינה כל כך קטנה יעלו כל כך הרבה? בשנת 1973, הועבר חוק מימון מפלגות, הקובע כי לכל מפלגה בכנסת מגיע – מאוצר המדינה – יחידת מימון אחת לכל חבר כנסת. יחידת מימון משתנה מפעם לפעם, אך בשנת 2015, היא היתה 1.375 מליון שקלים. כלומר, 165 מליון שקלים לעזור למפלגות שכבר יושבות בכנסת להתמודד שוב.

      כמובן שחוק כזה עוזר למפלגות בשלטון להישאר בשלטון, ועל חשבון הציבור. לא יכול להיות דבר כזה במדינה שבה האזרחים המה הריבון.

      ואכן, שלטון המפלגות עצמו נוגד לכללי ייצוג הציבור, כפי שבארנו לעיל.

    5. לא יהיה שר או משרד או מנהל או מוסד ברשות המבצעת אלא אם כן נקבע על פי חוק. כוחותיו, אחראיותיו ומגבלותיו של כל שר ומשרד ושל כל מוסד ומנהל ייקבע גם הם על פי חוק.
    6. לנציגים ולצירים תהיה חסינות ממאסר על פעולות שלדעתם נדרשות לתפקידיהם אלא אם כן מדובר בבגידה או בפשיעה.
    7. ציר או נציג, המכהן בזמן קביעת תפקיד חדשה בממשלה או בזמן העלאת משכורת של צירים או של נציגים, לא ייכנס לתפקיד החדשה ולא יזכה למשכורת הגבוהה עד לאחר תום הקדנציה הנוכחית שלו.

פרק ד' – הרשות המבצעת

  1. האחראיות לביצוע ולאכיפת החוקים שיועברו על ידי הכנסת תהיה בידי ראש הממשלה ושריו.
  2. לראש הממשלה אחראיות חוץ מביצוע חוקים. הוא מהווה פני המדינה כלפי חוץ. הוא ממנה את כל המנויים שבממשלה. אבל כמו שנבחרי הממשלה הם משרתי העם, השרים ומשרדיהם והמנהלים ומוסדותיהם הם משרתים של ראש הממשלה. הם הדרך בה הוא מבצע את החוקים.

  3. ראש הממשלה ייבחר יחד עם סגנו לתקופה של ארבע שנים, על פי הצבעה כללית של כל האזרחים הבוחרים.
  4. ראש הממשלה ימנה שרים, שופטים בבית המשפט העליון, שגרירים, ראש מטה הכללי של כוחות הביטחון, ראשי שירותי הבטחון, ומנהלי מוסדות הממשלה, ויחתום על אמנות עם מדינות אחרות, וכל מינוי וכל אמנה יאושרר על פי הצבעת שני שליש הצירים הנוכחים.
  5. לראש הממשלה תהיה סמכות להדיח שר או שגריר או ראש מטה הכללי של כוחות הביטחון או ראש שירות ביטחון או מנהל מוסד ממשלתי, וזאת על ידי הודעה לבית הצירים לפחות עשרה ימים לפני מועד הדחייה (לא כולל שבתות וחגי ישראל).
  6. אחת הדרכים שבהן נכשלת החוקה האמריקנית היא הנטייה הגוברת של נשיאים להוציא צווים ביצועיים במקום חוקים של הקונגרס. שלושת נשיאי ארה"ב האחרונים היו מהעבריינים הגרועים ביותר בדבר הזה, ויש שהתייחסו ליכולתו של הנשיא לעבוד ללא הקונגרס כ"נשיאות אימפריאלית". אנחנו חייבים למנוע את זה.

  7. למשטרה ולצבא ולשירותי הביטחון משותף לכולם יכולתם לתקשר עם אזרחים בניגוד לרצונם. שירותים אלו חייבים להיות כפופים לרצון העם, ולא להיות עצמאיים במובן של יכולת לפעול בניגוד למדיניות הממשלה הנבחרת. הם אינם רשויות ממשל נפרדות, אלא הכלים שבאמצעותם החוק והמדיניות מיושמים.
  8. מת או הודח או התפטר ראש הממשלה, סגן ראש הממשלה יחליף אותו וימנה סגן ראש הממשלה חדש כדלעיל. חלה ראש הממשלה כך שלא יוכל למלא את תפקידיו, סגן ראש הממשלה יפעל כממלא מקום ראש ממשלה עד שיחלים ראש הממשלה ויכולתו לחזור לתפקידיו תאושר על ידי רופא מומחה, או עד שראש הממשלה אחר ייבחר.
  9. ראש הממשלה ידווח לכנסת מידי פעם, אך לא פחות מפעם בשנה, על מצב המדינה.
  10. לא ייבחר איש להיות ראש הממשלה יותר מפעמים.
  11. ראש הממשלה רשאי להוציא צווי ביצוע רק בנוגע לעניינים פנימיים של גופים מבצעים וראשיהם. לא יוציא ראש הממשלה צו ביצועי שימנע מגופים מבצעים לאכוף חוקים שהועברו על ידי הכנסת.
  12. אחת הדרכים שבהן נכשלת החוקה האמריקנית היא הנטייה הגוברת של נשיאים להוציא צווים ביצועיים במקום חוקים של הקונגרס. שלושת נשיאי ארה"ב האחרונים היו מהעבריינים הגרועים ביותר בדבר הזה, ויש שהתייחסו ליכולתו של הנשיא לעבוד ללא הקונגרס כ"נשיאות אימפריאלית". אנחנו חייבים למנוע את זה.

  13. גופים ביצועים לא יקבעו נהלים חיצוניים אשר יחייבו או יאסרו על גורמים מחוץ לממשלה דבר כלשהו אלא אם כן פרטי הנוהל נקבעים בחוק.
  14. ארגונים ממשלתיים יכולים לקבוע להם מה המה יעשו או לא יעשו, אבל הם לא יכולים לקבוע מה הציבור יעשה או לא יעשה. המשטרה, לדוגמא, אינה רשאי לכפות על אזרח המדינה דבר אם לא חלה חובה עליו על פי חוק. משרד או מנהל שמעוניין לקבוע אגרה על שרות מסויימת חייב לעשות כן רק בהתאם לחוק המאשר אגרה כזאת.

  15. סירוב נשיא או ממונה ברשות המבצעת לבצע ו/או לאכוף חוק כלשהו שחוקק על ידי הכנסת תהיה עילה להאשמה והרשעה והדחה מתפקידו על יד הכנסת. סירוב כל עובד מדינה אשר עובד תחת רשות המבצעת לבצע הוראות חוקיות תהיה עילה לפיטורין.
  16. בעיה חמורה היא התופעה של אכיפה שרירותית. אם חוק אינו נאכף על כל אחד באופן שווה, אי אפשר להגיד שהמדינה מתנהלת לפי חוק. היא מתנהלת לפי רצון האוכף, וחירות אין.

פרק ה' – הרשות השופטת

  1. הכח השיפוטית במדינת ישראל תהיה בידי בית המשפט העליון ובבתי משפט נחותים ממנו שייקבעו על פי חוק.
  2. בית משפט העליון יהיה בית המשפט האחרון לערעורים, וישפוט כל המקרים המתעוררים על פי החוקה הזאת.
  3. בתי משפט ידונו בתביעות רק במקרים בהם התובע טוען שנגרם לו נזק.
  4. צבא ההגנה לישראל וכל דת מוכרת יהיו רשאים למערכת בתי משפט משלהם, אשר לא תהיה כפופה לערכאות נמוכות יותר, אלא רק לבית המשפט העליון.
  5. שופטי בית המשפט העליון ובתי משפט מחוזיים ימונו על ידי ראש הממשלה, והמינוי יאושרר על פי הצבעת שני שליש הצירים הנוכחים.
  6. שופטי בית המשפט העליון יכהנו עשרים שנה, ולאחר שאושררו, לא ימונו שוב למשרה הזאת.
  7. שופטי בית המשפט העליון יבחרו מבין עצמם שופט ראשי.
  8. בית משפט העליון ובתי המשפט הנחותים ממנו ישפטו על בסיס חוקה וחוק, ועל פי תקדים, ולא על סבירות או נסיבות חברתיות.

פרק ו' – תיקונים לחוקה

  1. תיקונים לחוקה יוצעו על ידי רוב הנציגים ורוב הצירים, או על ידי עשרה אחוזים של האזרחים הבוחרים. הצעה לתיקון החוקה יופיע בבחירות לאומיות הראשונות שיתקיימו לאחר שהתיקון הוצע, ויאושרר על פי שני שליש האזרחים שבחרו.
  2. תיקון שאושרר יהיה חלק בלתי נפרד מהחוקה.

פרק ו' – אשרור החוקה

החוקה הזאת תאושרר על ידי הסכמה של רוב כל האזרחים בעלי זכות בחירה הגרים בארץ, או על ידי הצבעת רוב חברי הכנסת.

בבחירות לכנסת ה-25, היו 6,788,804 בעלי זכות בחירה. כלומר, ברגע שלחוקה הזאת יש תמיכה של 3,394,403 אזרחים, היא תהיה מאושררת, גם בלי הסכמה של הכנסת. או אם יסכימו 61 חברי כנסת לאשרר את החוקה, גם אז היא תהיה מאושררת.

בקרוב, תוכל להירשם באתר זה כדי להביע את תמיכתך בחוקה החדשה. בינתיים, נא להשאיר פה פרטי התקשרות כדי שנוכל להגיד לך שאפשר להירשם. לא תקבל מיילים ממנו חוץ מההודעה ההיא אלא אם כן תאשר את רצונך לקבל עדכונים, והפרטים שלך לא ישותפו עם אף גורם אחר.


מגילת זכויות

התיקונים הבאים כוללים עניינים שלדעתי יכולים להיות מוסכמים על ידי כולם.

תיקון א' – חופש ביטוי

לא תגביל הכנסת את חופש הדיבור או העיתונות או ההתאגדות מרצון, ולא תגביל את זכות הציבור להתאסף בדרכי שלום, ולדרוש מהממשלה תיקון לעוולות שנגרמו לו.

היום, העלבת אחר יכול לגרום לקנסות או אפילו למאסר. התיקון הזה כמעט זהה לתיקון הראשון בחוקה האמריקאית, חוץ מחופש הדת. מכיוון שמדינת ישראל היא המדינה שמבטאת את הריבונות של העם היהודי, הכרזת חופש מוחלט בתחום הדת יכולה להיות בעיתית. דבר זה יכול להגן על מסיונרים, לדוגמא, המשתדלים לנצר יהודים.

שאר התיקונים, למעט האחרון, מהווים הגנת היחיד מפני מערכת משפטית ומשטרה.

תיקון ב' – החופש מחיפושים בלתי חוקיים

לא תופר זכותם של בני האדם לביטחון בגופם, בבתיהם, בניירותיהם ובחפציהם האישיים, כנגד חיפוש והחזקה בלתי סבירים; וצווים לחיפוש והחזקה יומצאו רק בעקבות עילה סבירה, יתבססו על שבועה או הצהרה, ויתארו את מקום החיפוש ואת האנשים או החפצים שייתפסו.

תיקון ג' – זכויות בפני מערכת המשפט

אדם לא יועמד לדין פעמיים בגין אותה עבירה, ולא יחויב בכל הליך פלילי להעיד כנגד עצמו, ולא יגזלו ממנו חיים, חירות, רכוש, או זכות חוזית, בלא הליך משפטי תקין. רכוש פרטי לא יילקח לשימוש הציבור ללא פיצוי צודק.

תיקון ד' – זכות הביוס קורפוס

לא תופר זכותו של אסיר לערער על אסירותו בפני שופט ולדעת על מה הוא נאסר.

תיקון ה' – הזכות למשפט מהיר

בכל תביעה פלילית, הנאשם יזכה למשפט מהיר ופומבי. לנאשם יימסרו האופי והגורם להאשמות כנגדו; תנתן לו הזכות להתעמת עם עדי התביעה; הוא יוכל לכפות על עדים להעיד במשפטו; ויינתן סיוע משפטי להגנתו.

תיקון ו' – החופש מעונש מוגזם

ערבות לשחרור ממאסר לא תהיה מוגזמת; קנסות לא יוטלו באופן מופרז; ועונשים אכזריים או בלתי רגילים לא יוטלו.

תיקון ז' – שמורת זכויות שלא פורטו

רישום זכויות מסוימות בחוקה לא תפורש כהכחשה או המעטה של זכויות אחרות, אשר שמורות בידי בני האדם.


תיקונים מוצעים

מכאן ואילך, התיקונים המוצעים יכולים להיכנס לתחומים הנתונים למחלוקת.

תיקון ח' – חופש חינוך ילדים

בהכרה שעיקר חובת חינוך ילדים חל על ההוריהם, לא יימנע מהורים להקים בתי ספר פרטיים ולקבוע את תוכנית הלימודים, בתנאי שהלימודים מקיימים תקנים מינימלים שייקבעו על פי חוק. בתי הספר המקיימים את התקנים יהיו זכאים למימון ממשלתי לתלמיד בשווי תקציב החינוך של ילדים חלקי מספר התלמידים.

תיקון ט' – שופטים מקומיים

כל רשות מקומית תהיה רשאית לבחור שופטים מקומיים בבחירות ישירות כל שנתיים, במועד בחירות לנציגים וצירים. שופטים אלו ישפטו משפטים מקומיים בלבד, ולא תהיה להם סמכות במשפטים פלילים או תביעות אזרחיות הקורים מחוץ לרשות המקומית שלהם.

תיקון י' – שוטרים מקומיים

כל רשות מקומית תהיה רשאית לבחור מפקד שוטרים במקומם, שיהיה רשאי להעסיק או לפטר שוטרים אחרים תחתיו. בחירות ישירות למפקד משטרה מקומי יתקיימו כל ארבע שנים, בשנים שאין בחירות לראש הממשלה. מפקדי השוטרים המקומיים יהיו אחראים לאכוף את החוק במקרים בהם העבירה מתרחשת בתוך גבולות ההרשות המקומית בלבד, ולא תהיה להם או לשוטריהם סמכות בעבירות המתרחשות מחוץ למקומם, אפילו במקצת.

למשטרה הלאומית תהיה סמכות רק במקרים בהם עבירה מתרחשת ביותר מרשות מקומית אחת, או מחוצה להם, או במקרים בהם יש חשד לעבירה בידי שוטרים מקומיים.


איזונים ובלמים בין הרשויות:

הרשות המבצעת בולמת את הרשות המחוקקת באמצעות חובת חתימת ראש הממשלה (או רוב מיוחד) ליצירת חוקים.

הרשות המבצעת בולמת את הרשות השופטת באמצעות חובת מינוי שופטי בית המשפט העליון על ידי ראש הממשלה.

הרשות המחוקקת בולמת את הרשות המבצעת באמצעות כוח ההאשמה וההרשעה שלה, ובחובה להקים ארגונים וראשיהם להגדיר את סמכותהים בחוק, ובכוחה הבלעדי להכריז על מצב מלחמה.

הרשות המחוקקת בולמת את הרשות השופטת באמצעות כוח ההאשמה וההרשעה שלה.

הרשות השופטת בולמת את הרשות המחוקקת באמצעות כוחה לבטל חוק שמפר את החוקה.

הרשות השופטת בולמת את הרשות המבצעת באמצעות כוחה לבטל אמנות המפרות את החוקה.

 

בקרוב, תוכל להירשם באתר זה כדי להביע את תמיכתך בחוקה החדשה. בינתיים, נא להשאיר בטופס גוגל את פרטי התקשרות כדי שנוכל להודיעך על תחילת ההרשמה. לא תקבל מיילים ממנו חוץ מההודעה ההיא אלא אם כן תאשר את רצונך לקבל עדכונים, והפרטים שלך לא ישותפו עם אף גורם אחר.